אם ראיונות עבודה היו 100% כנים

בסדרה "הדוב" מבית דיסני+ יש רגעים מופלאים.

אחד מהם, היה בפרק 6 בעונה הנוכחית [עונה 3].

טרי, אישה קשת יום מהמעמד הנמוך, בת 46, מוצאת עצמה מפוטרת בוקר בהיר אחד לאחר 15 שנה בעבודה משרדית פשוטה. 

היא נחושה למצוא עבודה, ומלאת אמונה בעצמה שתצליח לעשות זאת בקלות.

מהר מאוד החיים מכים על פניה.

הסדרה מראה איך היא נדחית בבוז ע"י צעירים וצעירות אופנתיים כשהיא מנסה להגיש דף מודפס של קו"ח במקומות שונים.

הזמן חולף הלחץ גובר. שכר הדירה קפץ, ובעלה מחכה שנים לקידום בתפקיד במלון, שלא מגיע.

שיא ההשפלה שלה מגיע כאשר היא מגיעה נרגשת לראיון, והפקיד [עוד מילניאל יהיר] מודיע לה באדישות ובלי קשר עין שהמשרה כבר נתפסה.

נרעשת ומושפלת היא הולכת ברחוב, עד שמגיעה למסעדה הכי לא מתפקדת בשיקגו (מוקד העלילה של הסדרה).

שם, בתוך ההמולה סביב דלפק ההזמנות, היא זוכה לרגע של חסד, בו אחד מהדמויות המרכזיות במסעדה (ריצ'י) מציע לה קפה וכריך על חשבון הבית.

היא מתיישבת עם האוכל, ופורצת בבכי.

אבל זה לא נגמר שם.

מייקי, הבעלים של המקום, ניגש אליה בעדינות, ושם מתרחש דיאלוג מופלא, שמרכז בתוכו המון המון פנינים ותובנות על אנשים בעולם העבודה.

"אני לא מחפשת השראה, לא הגשמה עצמית, לא להציל את העולם" 

מתוודה טרי, "רק להאכיל את הילד שלי"

"תן לי שגרה, אעשה כל דבר, אשטוף כלים, ארחץ את הרצפה, אמכור דברים, לא אכפת לי"

מייקי מתוודה: 

"המקום הזה זוועה. אנחנו בקושי עומדים בתשלומים. השירותים מקוללים."

"אבל אני אוהב את האנשים. אולי בשביל זה אני עושה את זה".
וכך לאחר 100% כנות של שני הצדדים, מייקי מציע לטרי לבוא ולעבוד כטבחית.

ומי שצפה בעונות הקודמות מבין שזה הסיפור המקדים של טרי, שמספר איך הגיעה למסעדה.

ולמרות מה שאמרה, טרי עוד תמצא השראה והגשמה עצמית בתפקיד, וגילתה שהיא יכולה להיות שפית.

אז למה אני מספר לכם את זה?

א. כי זאת סדרה עם רגעים אנושיים יוצאים מהכלל, וקורעי לב, על הדמויות השבורות העובדות במסעדה שמוצאות הגשמה עצמית, וסוג של תקווה. (לא כל הסדרה היא ככה, נדרשת סבלנות)

ב. כי הסיפור הזה מלמד על ההבדלים בציפיות בין דורות מבוגרים לצעירים, ועל הקושי של מבוגרים להשתלב בקלות ובאמת בעולם עבודה מהיר וצעיר. בתור מי שהתראיין בשיא תקופת הקורונה, וראיין לא מעט אנשים בשנים האחרונות, יכולתי מאוד להזדהות. 

ג. כי הוא מדגים איך היה נראה ראיון עבודה שאינו באמת ראיון. אלא שני אנשים שפותחים את הלב ב 100% כנות, על כל מה שרע להם בחיים ובעבודה ומתוך זה מוצאים את ההתאמה ההדדית. זה כמובן אפשרי רק בסיפור אגדות מודרני מבית דיסני, על מסעדה כושלת בה העובדים מקללים אחד את השני באהבה ובשנאה, הולכים מכות, וקוראים אחד לשני "בן דוד".

ד. בשביל הרגע האנושי הקטן, בו ריצ'י (עוד דמות שבורה ושובת לב) נותן קפה על חשבון הבית לטרי.אי אפשר להמעיט בכוח של מעשה טוב אחד קטן למען האחר. 

אמירת תודה. נתינת מתנה סמלית. אני כל פעם נדהם מחדש מהכוח של אמירת תודה לאנשים מסביב, באופן אישי ובאופן פומבי. 

כל אחד מאיתנו סוחב על גבו לעבודה דבשות בלתי נראות של צרות וחרדות. 

כל אחד ישמח למילה טובה, תשורה קטנה, שיראו אותו, שיודו לו.

וזה המסר הקטן שאני ממליץ שתקחו מהסיפור הזה :)